לצורך הביקורת, המבקר שלח שאלונים
ל-55 גופים מוסדיים אבל רק 35 השיבו לשאלון.
מעניין האם שיעור ההיענות הנמוך
נובע מאמון נמוך הקיים היום בקרב הציבור במוסדות המדינה,
כמו בית המשפט העליון, מבקר המדינה,
היועצת המשפטית לממשלה וגופים דומים
אשר מטרתם לבקר את פעילות המדינה.
המבקר התייחס לסוגיית הקודקס
וכתב כי “היעדר קודקס שלם,
לצד פרסומם של חוזרים והוראות בתחומים השונים
מחוץ לקודקס, מביא לאי-בהירות
בדבר האסדרה החלה על הגופים המוסדים“.
בדו”ח אף מובאת תגובת הגופים המוסדיים לנושא:
נסיים בנתון נוסף, לא מפתיע,
המשקף את הכאב והאתגר של
המוסדיים ביישום רגולציה.
המוסדיים חושבים כי קיים עודף רגולציה עצום (!?)
נראה שהמוסדיים מרגישים שהם טובעים ברגולציה,
ובאמת, לא פעם אני שומעת בפגישות עם לקוחות
טענות שזה תפקיד המדינה להנגיש רגולציה,
ובכך הרגולטורים מאלצים את המוסדיים להשקיע כסף
כדי להתמודד עם האתגר הזה.
זה המצב בכל מדינות העולם,
גם במתקדמות ביותר בהנגשת רגולציה,
כמו אוסטרליה או בריטניה.
המדינה לא מנגישה רגולציה משתי סיבות:
ראשית,
הרגולטור לא מכיר את הכאב והאתגר
שמייצרת הרגולציה, מאחר ובדר”כ לא היה קודם בצד המפוקח.
שנית,
הרגולטורים לא תופסים את תפקידם
כמי שצריך לסייע לגופים המפוקחים לעמוד בהוראות הרגולציה.
זו אחת הסיבות לגידול העצום בשוק ה-Reg-Tech,
טכנולוגיות לרגולציה.
במקום שבו יש ואקום ביורוקרטי ואתגר ניהול ידע,
הטכנולוגיה מצליחה לייצר פתרונות יעילים.
תוכלו לעיין בדו”ח המלא פה (לינק מצורף),
ונסיים בתפילה לבשורות טובות ולחזרת החטופים במהרה,
מורלי וצוות PIL
