מתי שירות הופך להיות ביטוח? 

בשבוע שעבר פורסמה עמדה מעניינת של רשות שוק ההון בנוגע לשאלה העקרונית – מתי מתן שירותים דורש רישיון ביטוח. הסוגיה עלתה בהקשר של שירותים וטרינריים, אבל היא רלוונטית להרבה תחומים במשק.

אז מה בעצם ההבדל בין חוזה שירות רגיל לבין חוזה ביטוח?

1. סוג הסיכון: בביטוח, החברה לוקחת על עצמה את הסיכון הכלכלי במקום הלקוח ומטבעו הסיכון יהיה גדול, כזה שהלקוח יתקשה מאד לעמוד בו. בחוזה שירות, הסיכון הוא תפעולי – כלומר אירועים קטנים בעלי שכיחות גבוהה וסיכון כספי נמוך באופן משמעותי
2. אופי התשלום: בביטוח, משלמים פרמיה מתוך הנחה שלא נזדקק לכיסוי, מאחר והסיכון הוא נמוך. בחוזה שירות, התשלום לוקח בחשבון את השירותים שינתנו במהלך תקופת השירות.
3. ודאות האירוע: ביטוח מכסה אירועים עתידיים לא ודאיים (כמו תאונה או מחלה). חוזה שירות בדרך כלל מתייחס לשירותים צפויים במידה ניכרת ומוכרים מראש.
4. היקף הכיסוי: ביטוח נועד לכסות סיכונים כספיים משמעותיים. חוזה שירות בדרך כלל מוגבל לעלות השירות עצמו.

למה זה חשוב? 

הסיווג של מוצר כ”ביטוח” או כ”שירות” הוא קריטי מבחינה רגולטורית ומשפטית. מכירת ביטוח בישראל כפופה לפיקוח הדוק של רשות שוק ההון, הכולל:

– חובת רישוי

– דרישות הון עצמי מחמירות

– כללי התנהגות ברורים

– פיקוח שוטף

– סנקציות משמעותיות על הפרות, כולל קנסות כבדים ושלילת רישיון

השאלה המהותית היא: האם הגיוני לאפשר מכירת מוצר שבמהותו הוא ביטוחי תחת כסות של “חוזה שירות”, ובכך לעקוף את כל המנגנונים שנועדו להגן על הצרכן?

התשובה של הרגולטור במקרה הזה, ברורה – לא. אם מוצר במהותו הוא ביטוחי, הוא חייב להימכר תחת המסגרת הרגולטורית המתאימה, גם אם הוא “מחופש” למשהו אחר.

זו גם הסיבה שחשוב להבין את ההבדלים המהותיים בין חוזה ביטוח לחוזה שירות – כדי למנוע מצב בו מוצרים ביטוחיים נמכרים “מתחת לרדאר” של הפיקוח.

בתמונה – אנחנו מגדלים גם PIL וגם כלבים.