בכל שנה מפרסמת רשות ניירות ערך את הדוח השנתי שלה, ובכל שנה אנחנו קוראים בו את פרק האכיפה כדי להבין לאן נושבת הרוח. הפעם, המספרים לא מותירים מקום לפרשנות: האכיפה לא רק התחזקה — היא קפצה מדרגה, וזה קרה בו-זמנית בכל אחד ממנגנוני האכיפה של הרשות. מי שקורא את הנתונים כסטטיסטיקה יבשה מפספס את העיקר. מדובר בהצהרת כוונות.
ועדת האכיפה המנהלית: מ-2.5 ל-15 מיליון שקל
הנתון הבולט ביותר הוא סך הקנסות שהטילה ועדת האכיפה המנהלית בשנת 2025 — כ-15 מיליון שקל. לשם השוואה, בשנת 2024 עמד הסכום על כ-2.5 מיליון שקל, ובשנים קודמות הממוצע נע סביב 4 מיליון. הרשות עצמה מכנה זאת בדוח "קפיצת מדרגה", ובצדק — מדובר בגידול של פי שישה תוך שנה אחת.
מאחורי המספר עומדת גם נכונות מוגברת לנהל הליכים. השנה פרסמה הוועדה 15 החלטות, מתוכן 10 הסדרי אכיפה וחמש שנוהלו במלואן עד הסוף. בנוסף הוגשו לוועדה 12 כתבי טענות והסדרי אכיפה, והוגשו חמש בקשות לביטול רישיונות לפי חוק הייעוץ. הרשות לא רק מטילה קנסות גבוהים יותר — היא גם מוכנה ללכת עד הסוף.
העיצומים הכספיים: המסלול ה"שקט" שהוכפל
לצד ההליכים המנהליים פועל מנגנון נוסף, שמרבים לשכוח אותו — העיצומים הכספיים על הפרות בעלות אופי "פשוט" יחסית. גם כאן המגמה ברורה: סך העיצומים בשנת 2025 עמד על 6,186,767 שקל, לעומת כ-3 מיליון בלבד בשנת 2024 — הכפלה.
וכאן נמצא הלקח המעשי באמת. ההפרות שהובילו לעיצומים אינן עבירות מתוחכמות, אלא כשלי דיווח וניהול שגרתיים: טעות מהותית בדוחות הכספיים (עיצום של 2,425,054 שקל), אי-כהונת יו"ר דירקטוריון מכהן (התעשייה האווירית — 825,000 שקל), ניגוד עניינים במסחר חברתי (607,114 שקל), אי-צירוף דוח תזרים מזומנים חזוי (300,000 שקל), ושורה ארוכה של איחורים בהגשת דוחות עיתיים ואי-גילוי זהות לקוח מהותי. אלה בדיוק הליקויים שצומחים מתוך התנהלות לא מסודרת — מהמקום שבו אף אחד לא "תפס" שחלף מועד, או שמסמך לא צורף.
האכיפה הפלילית: כשהמשרה הופכת לסיכון אישי
בזירה הפלילית טיפלה הרשות ב-26 תיקי חקירה ובירור מנהלי, נרשמו תשע הרשעות בהסדרי טיעון, והוגשו שני כתבי אישום. בולט במיוחד הקמת צוות חקירה משותף עם משטרת ישראל (יחידת להב 433) בפרשת אוטומקס מוטורס, וכן פרשת פרסונל-איתנים, שבמסגרתה גויסו כ-739 מיליון שקל מכ-800 משקיעים בחשד למעקף מלאכותי של דרישות הדין. שיתוף הפעולה עם המשטרה והפניית המשאבים מעידים על רצינות גוברת.
החוט המקשר: נושאי משרה ושומרי סף
מעל כל המנגנונים מרחף קו אחד שהרשות מציינת במפורש: החמרת הסנקציות המוטלות על נושאי משרה ושומרי סף. הרשות אף נוקבת בשמות הפרשות — חנן מור ורמי לוי — כדוגמאות לתיקים שבהם נשאו בכירים באחריות אישית. כפי שראינו בעבר בניתוח פרשת רמי לוי, האחריות הפיקוחית אינה ניתנת להאצלה: גם כשמנהל נשען על מומחים, הוא נדרש לפקח, לתעד ולוודא קיום בקרה. עיצום אישי, ובמקרים חמורים אף הגבלת כהונה, כבר אינם תרחיש תאורטי.
והרשות עצמה? משדרגת טכנולוגית
נקודה שאסור לפספס: הרשות מדווחת על שילוב כלי בינה מלאכותית ומודלי שפה גדולים (LLMs) בעבודת החקירה והניטור שלה, במטרה לאתר חריגות ולקצר את זמני הטיפול. במילים אחרות — האוכף מצויד היום בכלים חכמים לאיתור הפרות. כשהרשות מאיצה את היכולת הטכנולוגית שלה לזהות, פער הטכנולוגיה של הגוף המפוקח אינו עוד עניין של נוחות. הוא חשיפה ממשית.
השורה התחתונה: ביומן ואקסל כבר אי אפשר
אם יש עדיין חברות ציבוריות שמאמינות שתחת המגמה הזו אפשר להמשיך לנהל את הממשל התאגידי באמצעות תזכורות ביומן וקבצי אקסל — הן טועות. הנתונים אינם משאירים לכך מקום. ניהול ידני ומבוזר של מועדי דיווח, חובות גילוי ומעקב רגולטורי הוא בדיוק המתכון לאותם ליקויים "פשוטים" שעלו השנה למפרים מאות אלפי שקלים, ולעיתים לחשיפה אישית של נושאי המשרה.
המעבר לדיגיטציה — למידע רגולטורי מהימן ומעודכן, ולמערכת המספקת שליטה ובקרה על כלל ההתנהלות מול הרגולטור — אינו עוד שדרוג טכנולוגי "נחמד לחיים". הוא מהלך שמשפיע באופן מהותי על ניהול הסיכון בחברה: הוא מקטין את הסבירות להשמטות, מייצר תיעוד שיטתי המשמש הגנה אמיתית בפני טענת רשלנות, ומאפשר להנהלה ולדירקטוריון לראות תמונת מצב רגעית במקום להגיב באיחור.
המגמה הזו אינה עומדת לבדה. היא מתכנסת עם מהפכת ה-AI, שמאיצה ממילא את אימוץ הטכנולוגיה בארגונים בכל תחום. הצומת ברור: מצד אחד רגולטור שמחמיר ומשתכלל טכנולוגית, מצד שני בשלות טכנולוגית חסרת תקדים בצד המפוקח. החברות שיבינו את הצירוף הזה ויפעלו עכשיו — הן שלא רק יימנעו מקנסות, אלא יהפכו את ניהול הסיכון הרגולטורי ליתרון תחרותי. מי שימשיך לחכות, ישלם — וכבר ראינו השנה כמה.
